תשואה לפדיון

תשואה לפדיון היא הרווח השנתי הממוצע באחוזים של המשקיע באג"ח.
משמע, משקיע שרכש אג"ח בתשואה לפדיון של 5%, צריך לצפות לתשואה שנתית ממוצעת של 5%.
ברגע שמשקיע רכש אג"ח בשוק, הוא מקבע את התשואה לפדיון בהתאם למחיר ששילם תמורתה.
התשואה לפדיון משתנה במהלך המסחר בבורסה בהתאם לשינוי במחיר איגרת החוב.
לתשואה לפדיון קשר הדוק לרמת הסיכון של האג"ח ולמחיר שלה בשוק.תשואה לפדיון

התשואה לפדיון מובטחת למשקיע תחת שתי הנחות בסיסיות:
1. המשקיע – על המשקיע להחזיק באיגרת החוב מיום הרכישה ועד שמגיע מועד הפדיון שלה.
(מכאן השם "תשואה לפדיון")
2. המנפיק – על המנפיק לעמוד בהתחייבויותיו במועדם כפי שנקבע בתשקיף.
מובן שבמקרה של חדלות פירעון או פריסת חובות, התשואה לפדיון לא רלוונטית.

למתקדמים: תנאי נוסף הוא שתתקיים ההנחה הסמויה לפיה ניתן יהיה להשקיע את תקבולי איגרת החוב (קרן חלקית, ריבית ששולמה) באותם תנאים בהן נרכשה האג"ח בתחילה.

הקשר בין תשואה לפדיון לרמת סיכון של האג"ח
קיים יחס ישר בין תשואה לסיכון.
ככל שהסיכון גבוה יותר – כך התשואה לפדיון תהיה גבוהה יותר, ולהפך.
כך לדוגמא, אג"ח ממשלתיות, שנחשבות לבעלות סיכון נמוך, נסחרות בתשואה לפדיון נמוכה.
לעומתן, אג"ח של חברות בסיכון, נסחרות בתשואות גבוהות.

הקשר בין תשואה לפדיון למחיר איגרת החוב
קיים יחס הפוך בין תשואה למחיר.
התשואה של איגרת החוב עולה כשהמחיר יורד, ולהפך.
בדומה לרכישת מניה, ככל שהמשקיע רוכש אותה במחיר נמוך יותר, כך גדל פוטנציאל הרווח שלו.

כל טוב
יניב רחימי

תגובות